שו"ת : האם מותר לגבר ואישה להתקלח יחד?

עודכן: 5 באוג׳

אנשים רבים מבקשים להבין את ההדרכה הלכתית לחיי אישות ביחס שבין חופש לגבולות. השאלות רבות ומגוונות ולהלן נתייחס לשאלה אחת שהגיעה לפתחי:האם מותר לאיש ואישה להתקלח ביחד?

על פי ההלכה, אינטימיות מינית בין בני זוג אוהבים מושתתת על תמהיל נכון בין רצון וכבוד, חופש ואינטימיות.

רצון

שיהיה החיבור ביניהם "ברצון שניהם ובשמחתם" (רמב"ם דעות ה, ד).

רצון הוא לא רק הסכמה למשהו אלא גם לרצות באופן חיובי יותר, לחשוק במשהו.

כבוד

ומכבדה יותר מגופו (בבלי יבמות סב ב; רמב"ם אישות טו, יט).

חופש

"ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה" (רמ"א אה"ע כה, ב).

יסוד החופש קשור בשמחה ובצחוק, בעמדה נפשית של קלות הדעת (במובן החיובי של המילה) וכך למדנו מיצחק שהיה מצחק את רבקה אשת וכן מרב שכאשר היה משמש עם אשתו היה "שח ושחק" ומסביר רש"י שהיו אלו יחסי אישות מתוך קלות ראש ומתוך חשק גדול. (אכן מחכמי הגמרא ועד השו"ע ישנו קו אחר המדגיש דווקא את הגבולות והדיוק אך על היחס ביניהם אין כאן המקום להאריך).

אינטימיות

האינטימיות קשורה גם למרחב וגם לנפש. המרחב הפרטי בו נמצאים הזוג מאפשר את החשיפה ביניהם (רמב"ם איסורי ביאה כא, יד). האינטימיות הנפשית קשורה ביכולת שלהם להבין אחד את השניה, להיות במצב נפשי אוהב שקשוב לצרכים והרצונות של שני הצדדים (נלמד מבני תשע המידות נדרים כ', רמב"ם דעות ה, ד).

על כל זאת מוסיף רב חסדא הוראה נוספת (נידה יז) "אסור לו לאדם שימש מיטתו ביום שנאמר: "ואהבת לרעך כמוך"... אמר אביי: "שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו". מבחינה הלכתית מותר לאדם לבני זוג לראות אחד את השני ללא בגדים ודבריו של רב חסדא אמורים רק על שעת החיבור (כניסת האבר) עצמו בין אישה לאישה. (מבחינת כמות האור בזמן החיבור עצמו, דעת רבים מהראשונים והפוסקים שאין הכוונה לחושך גמור אלא לעמעום מסוים של האור (רמ"א רמ, יא).

וראו דברי הרב יוסף משאש (שו"ת מים חיים א, עמ' צב) שאין הכוונה לאיסור ממש אלא להנהגת חכמים משום פרישות וצניעות. ולכן פוסק שגם שימוש באור מותר באופן אקראי: "באקראי בעלמא לפרקים – שרי, אם גבר עליו החומר להשביע גם את עינו, דלא גרע זה מביאה שלא כדרכה אף אם יוציא שז"ל דשרי מדינא באקראי כמו שכתב מור"ם שם באבן העזר. והמקדש עצמו במותר לו, קדוש יאמר לו")

בעומקם של דברים מלמד אותנו רב חסדא שאהבה איננה תוצאה רק של ראיה אלא של דיבור ושמיעה, של לב וחיבור בין נפשות ונשמות וכדי להעצים את המרחבים הפנימיים בחיי אישות נכון לעמעם את האורות. בפשטם של דברים, רב חסדא מבין שבני אדם לא עשויים מפלסטיק והם אינם סרט מצויר ולפעמים ישנם מצבים פחות אסטטיים בקיום האנושי שיכולים לעורר דחיה וחסימה של התשוקה. אהבה אמתית היא זו שיודעת לא לפלוש למקומות שהזולת לא מעונין בו ושיביאו את אחד מבני הזוג לריחוק.

רב חסדא הוא גם האמורא שמדריך את בנותיו ונותן להן עצות לחיי אישות מענגים ומלאי שמחה (שבת קמ) כמו פעולות מעשיות שמטרתן להגביר את תשוקתו של הגבר; בעצה נוספת הוא מורה לבנותיו ליצור פרטיות בכל הקשור לעשיית צרכים (פרט שמצריך התאמצות גדולה יותר בתנאיי החיים במאה הרביעית בבבל). העצה הזאת איננה רק כבוד אנושי במובן הפשוט אלא חלק מהדרכה של הגברת חיי התשוקה בין בני זוג.

היוצא מכל הנ"ל שאיש ואישה צריכים לדבר ביניהם על האפשרות של רחצה משותפת האם היא ברצון שניהם, האם זה משמח אותם, לתת מקום לכל אחד להביע גם התנגדות במידה וישנה הרגשה של חדירה למרחב פרטי ואישי. במידה ויש רצון ושמחה וזה מאפשר העמקה של האינטימיות המינית בין בני הזוג ומביא להנאה גדולה יותר אז יש בכך גם הידור במצוות עונה.