האם אנשים בדרגה רוחנית גבוהה צריכים להתרחק מתענוגות הגוף?

עודכן: 5 באוג׳

הדברים במאמר זה מבוססים על פרק ב' בספר "לדעת לאהוב" עם הוספות שונות.

בחודש זה התחתנו עם רבש"ע ומתנת הנישואין היתה התורה. וביחס ללימוד על חיי אישות אנו מוצאים ביטוי מעניין בגמרא:

"תורה היא וללמוד אני צריך"

(ברכות ס"ב א').

מפורסם הוא הסיפור במסכת ברכות דף סב ע"א על רב כהנא, שהתחבא מתחת למיטתו של רבו כדי ללמוד כיצד הוא מנהל חיי אישות עם אשתו:

רב כהנא על, גנא תותיה פורייה דרב.

שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו.

אמר ליה: דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא!

אמר לו: כהנא, הכא את? פוק, דלאו אורח ארעא.

אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך!

תרגום: רב כהנא נכנס, ושכב תחת מטתו של רב.

שמע שרב שוחח עם אשתו, צחק וקיים עמה יחסים.

אמר רב כהנא: דומה פיו של רב כמי שלא אכל תבשיל (– מתנהג כרעבתן).

אמר לו רב: כהנא, אתה כאן? צא, שאין זה דרך ארץ.

אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך!

ברצוני להצביע על נקודה אחת עיקרית בסיפור זה. מדוע התפלא התלמיד כל כך על כך שרבו קיים עם אשתו יחסים מתוך תאווה, הנאה ועונג? ובכלל, מדוע אנשים בדרגה רוחנית גבוהה נתפסים בעינינו ככאלה המתרחקים מתענוגות הגוף?

נראה שהתשובה לכך טמונה במערכת הציפיות שלנו. אנו מדמים בעינינו את הרבנים כאילו אין להם יצר רע ולא יצר מין, ואין להם בעצם יצר כלל, והנושא הזה אינו מעניין אותם כלל. אני חושב שדימוי זה נובע ממספר גורמים: השפעה נוצרית על אורח המחשבה שלנו, ועל פיה ככל שהאדם קדוש יותר, כך הוא פרוש יותר מאישה, ולהיפך: ככל שאדם נותן ביטוי ליצרו כך הוא טמא יותר; מערכת החינוך השמרנית שאינה נותנת מקום לביטוי ולליבון הנושאים הללו בהקשרים של קדושה; ציפייה נאיבית שהרב מצוי מעל ענייני העולם הזה; תפיסה 'גלותית' המנתקת בין חיי הגוף לחיי הרוח כאמור לעיל.

אם נעיין היטב בתנ"ך ובתלמוד, נמצא שכל גדולינו ורבותינו לא התכחשו לצורך המיני הטבעי של האדם. יצר המין במקורותינו מתקבל כתכונה אנושית וטבעית ונתפס כחלק ממהלך החיים של כל אדם, גם הצדיק ביותר.

הספר "לדעת לאהוב" בגרסה דיגיטאלית. מומלץ לקרוא בזוג.

בתורה מסופר על כך שמשה רבינו, בטרם שנצטווה לפרוש מאישתו, הוליד 2 ילדים: גרשום ואלעזר. אני מניח שכל אחד מאיתנו שהיו מציעים לו שידוך עם אחד מילדיו של משה רבינו היה קופץ על המציאה בעבור הייחוס הטוב ביותר שיש. אבל במציאות בהמשך התורה אין אנו שומעים עליהם כלום. לא שהם היו גדולי התורה של הדור, לא גדולי צדקה וחסד, ואפילו לא גדולי חכמה. אף אחד מהם לא נבחר להמשיך את משה רבינו בהנהגה. [אדרבה, שומעים על נכדו של משה שהיה כהן לעבודה זרה, (על פי שופטים י"ח ל', ומסכת בבא בתרא קט ע"ב]. אולי ניתן לומר שהיה כל כך חשוב לתורה לספר לנו שמשה נשא אישה ואנו יודעים את שמה (ציפורה) [לא בכל מקום התורה מספרת לנו בפירוש פרטים אילו, כגון: מי היה בעלה של מרים, אחות משה?] ושנולדו לו 2 ילדים כדרך כל הארץ לסיבה אחת בלבד; כדי שנדע שגם אדון הנביאים, משה נותן התורה, הוליד ילדים כדרך כל הארץ. גם הוא ידע אישה ושהאיש הקדוש ביותר ביהדות לא מובדל מדבר זה [בניגוד מוחלט למושג "האיש הקדוש" בנצרות].

הדימוי הנכון שעלינו לאמץ ביחס אל הצדיקים הוא לא של אנשים נטולי תאוות או מדחיקי יצרים הפורשים מתענוגות הגוף, אלא של אנשים רוחניים המספקים את יצרם במותר להם. הוא – אולי בעל זקן ארוך ופאות, והיא – צנועה עם כיסוי ראש הרמטי, אולם ביניהם מתקיימים חיי אישות מלאים: עשירים, מספקים ומהנים. אין שום סתירה בין הפתיחות המתגלה ביניהם בחדרי חדרים ובין צניעותם כלפי חוץ. רק מתוך שילוב זה, של צניעות כלפי חוץ ומימוש היצר בבית פנימה, במסגרת המותרת, אנו מבטיחים שהאהבה והחיות תשרור ביניהם לאורך ימים ושנים.

אם כן, בקבלת התורה, עלינו לקבל שהתורה היא גם ללמוד תורה על מנת באמת: לדעת לאהוב.

נ.ב.

שאלות נוספות ללימוד משותף של סוגיית הגמרא לעיל:

• כיצד העלה רב כהנא על דעתו שראוי להיכנס לחדר המיטות של רבו? • מה ציפה רב כהנא לראות ומה הוא ראה בפועל? • מה אנו לומדים על התנהגותו המינית של רב? • מה היה לאשתו של רב להגיד על כל ההתרחשות ולמה אין אנו שומעים אותה? • מהי עמדת עורך הגמרא, האם מצדד ברב או ברב כהנא?