חכמת הביצית

העולם המודרני אימץ אליו בחום את "חכמת הזרע"

והעדיף להדחיק ולהרחיק את "חכמת הביצית".

כולנו חונכנו להיות זרעים- חדשים ורעננים,

מהירים, חדורי מטרה, הישגיים, תחרותיים

והכי חשוב מנצחים, ווינרים.

אנחנו אוהבים למדוד כל דבר, להגדיר מטרות,

לקטוף הצלחות ושוב לחתור אל היעד הבא.

אנחנו תזזיתיים, מלאי אדרנלין, מחדשים כרוניים,

יזמים בנשמה ופרצי דרך.

הכל טס מהר, מתחלף, מתחדש, לא עוצר לרגע,

לא שוהה ולא מתעכב.

אנחנו בזים בסתר ליבנו או במוצהר למי שלא חושב מחוץ לקופסא,

למי שלא מדבר מספיק מהר, למי שמאט או חלילה מעכב אותנו.

הפחד הכי גדול שלנו הוא שמשהו או מישהו יעצור אותנו מהמרוץ המטורף,

שכבר לא נוכל להשתתף במשחק.

אנשים רבים מעדיפים למות מאשר לחשוב על האפשרות

להאט או חלילה להיעצר.

אנחנו שונאים מחלות, בזים לכאבי הגוף, משתיקים את קולותיו,

מעדיפים לסמם אותו בעוד כדור אקמול,

עוד קפה או עוד שוקולד, העיקר שימשיך לתפקד.

בעולם ההישגי והתזזיתי שלנו נראה ששכחנו

או העדפנו להדחיק את חכמת הביצית.

חיבקנו כולנו, גברים ונשים, את חכמת הזרע בשתי ידיים,

הפכנו כולנו לצבא של זרעים הישגיים ותחרותיים.

כמה אור אנחנו מפספסים בצורת החיים הזאת,

כמה דברים צמאים ליחס שלנו, לחום, למבט העניים.

כמהים, ממתינים, לוחשים ולעיתים אף זועקים,

כמהים לחוכמת הביצית.

אל מול צבא הזרעים ניצבת לה הביצית- אחת ויחידה בכל חודש,

בשלה, מלאת חכמה וסבלנית.

יש לה את הקצב שלה, את הזמן שלה, אף אחד לא דוחק בה.

היא לא ממהרת לשום מקום, היא לא צריכה להגיע,

היא פשוט צריכה להיות.

הביצית תרמוז בעדינות שהיא כאן,

תאותת לזרעים שיבואו,

תשלח גלי חום כדי לסלול את הדרך למי שמחפש אותה.

מי שרוצה אותה - יבוא אליה,

היא מצידה נשארת יציבה במקומה.

במידה ויגיעו זרעים, היא תבחן אותם בקפדנות,

לא כל אחד ראוי להיכנס אליה,

רק מי שימצא ראוי יוכל להיכנס לתוך הקודש, ליצור חיים חדשים.

במידה ולא יגיעו זרעים,

היא פשוט תתמוסס, תתאחד בחזרה עם הגוף, תעלם,

תפנה בענווה את המקום לביצית הבאה אחריה.

שני כוחות החיים הללו הם טובים ונצרכים בעולם,

לכל אחד התפקיד שלו והסגולות המיוחדות רק לו.

אל לנו להעדיף או לבטל כוח אחד מפני השני,

אל לנו לפחד מלהכניס לחיינו קצת תכונות של ביצית.

במציאות שנוצרה, מציאות של הכחשה והדחקה,

הביצית מוצאת את עצמה זועקת,

מתחננת, כואבת שיראו אותה, שיזכרו שגם היא קיימת.

היא מאותת לנו בכאבי גוף ונפש, בעייפות קשה,

ובתחום המיניות היא תאותת בעיקר בחוסר חשק (על זה ארחיב בבלוג הבא).

בואו נעשה לביצית קצת מקום בעולם, בעבודה, בבית, עם הילדים,

ביחס אל הגוף, עם בן או בת הזוג, בתוך המיניות.

בואו נאט מעט, ניתן חום לעצמנו ולסובבים אותנו,

נתנהל ביותר רכות ועדינות בכל תחומי החיים,

נסכים להיות נוכחים בהווה ובחיים שלנו.

נסכים פשוט להיות.

"ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"

(תודה לתמר אוחנה שממנה למדתי את התורה המופלאה הזאת)

---

הכותבת היא מחנכת ומדריכה למיניות בריאה ומדריכת כלות.

בעלת תואר B.ed בחינוך מיוחד וסטודנטית לתואר שני M.A בייעוץ חינוכי. בוגרת מרכז יהל.

בעלת עשר שנות ניסיון בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי- עבודה בגנים, בתי-ספר, תיכונים והדרכת נוער.

מעבירה הרצאות, סדנאות להורים ובני נוער.