איך לא לשנוא את מצוות טהרת המשפחה?

עודכן: 23 בנוב׳ 2021

שאלה

שלום לימור, אני נשואה 5 שנים ומרגישה שאני פשוט שונאת כל מה שקשור לטבילה במקווה. ההלכה פולשת לנו למקום הכי אינטימי שלנו תוך התעסקות אינסופית עם הפרשות וכתמים, מישהו מלמעלה מצווה עליי באיזה ימים יהיה לי חשק מיני ובאיזה לא. הבדיקות פנימיות מכאיבות לי והשיא: הוראות מדויקות איך בדיוק לנקות את עצמי כדי להיטהר ערומה מול אישה זרה.

ואני עוד לא מדברת על הריחוק של השבועיים שאפילו חיבוק אני לא יכולה לקבל ויש לזה השלכות רגשיות מאוד קשות בשבילי. הגעתי למסקנה שזאת מצווה פרימיטיבית, שמרגישה כמו כהתעללות מינית. ממש כך. מעניין אותי מה את חושבת על כל זה רגע לפני שאני מתייאשת.

יקרה,

קראתי בריכוז רב את מילותייך, ניכר כי כתבת אותם מדם ליבך, יכולתי להרגיש את זה ממש בגוף שלי.

לא רק שאני לא הולכת להתווכח עם מה שכתבת, אלא אספר לך שאני מרגישה הזדהות עמוקה התחושות שלך בעצמי, וגם אני הייתי במקום שלך בעבר. אינני מתכוונת לנסות לשכנע אותך לקיים את המצווה הזאת, או להחליט בשבילך. זוהי החלטה שלך ורק שלך. אני כן אשתף אותך במסע שעברתי, וגם בכמה עובדות מעניינות שלמדתי במהלך דרכי המקצועית כיועצת מינית מתוך רצון לעזור לרכך את תחושותייך הקשות בלי קשר לבחירה שלך. אינני מכירה את ההיסטוריה שלך ולכן חשוב לי להקדים לתשובתי את העובדה הבאה: אם חלילה עברת פגיעה מינית בעבר, יתכן מאוד שמצוות טהרת המשפחה היא טריגר חזק להצפת הטראומה שלך. במקרה כזה התשובה שלי כאן תהיה לא רלוונטית ואני מחבקת אותך לפנות לייעוץ מקצועי ולטפל בפגיעה שעברת. אם אינך בטוחה, או שאת מודעת לכך שאין קשר בין תחושותייך לעניין המצווה לחוויה מינית פוגענית שעברת, תוכלי לקרוא את המשך דבריי.

נתחיל בזה שאת לא לבד. אנשים רבים חושבים שמצוות טהרת המשפחה היא מצווה פרימיטיבית, לא רלוונטית לימינו ואפילו פוגענית. גם אני חשבתי כך פעם. במסע חיי נתקלתי בכל מיני דפוסי התנהגות מודרניים מעניינים מאוד שפתחו לי את המחשבה. אתן כאן כמה דוגמאות.

בשנים האחרונות נשים מכל העולם זורקות לפח את אמצעי המניעה ההורמונאליים שלהם ועוברות לתכנן את המשפחה עם "שיטת המודעות לפוריות". בשיטה בינלאומית זו, האישה עושה בדיקת הפרשות יומיומית (תדירות גבוהה הרבה יותר מבדיקות הטהרה) וכך היא יכולה לצפות את הביוץ שלה. השיטה הפכה פופולארית מאוד ומייחסים לה הטבות משמעותיות כמו חיבור עמוק יותר לגוף ולמיניות ובריאות נשית ונפשית טובה יותר. סקסולוגיות ורופאות מכל העולם (ביניהן אני) ממליצות לנשים "להתיידד עם הנרתיק", ועם הפרשותיו ולהרגיש איתו בנוח. נשות השיטה מדווחות על הטבה מאוד משמעותית באיכות החיים שלהן לאחר שהתחילו לסגל אותה לעצמן.
בטיפול המיני בחברה המערבית המודרנית (לאו דווקא יהודית) מקובל ונפוץ מאוד להמליץ לזוגות לקבוע להם זמני פירוד על מנת להתגעגע אחד לשני. סקסולוגים מכל העולם שולחים את המטופלים שלהם הביתה לשבועות ללא מגע, בלי שהם בכלל מחויבים בכך. הדרך הזאת נמצאה כיעילה ביותר למניעת השחיקה הנפוצה בזוגיות ארוכת טווח. כמובן שבתהליך טיפולי לומדים היטב מה עושים בזמני הריחוק כדי שתקופה זו תהיה מיטיבה ולא מתסכלת, הדרכה שללא ספק חסרה לזוגות דתיים, אבל מעניין שדווקא המודרנה אימצה לעצמה דפוס מאוד דומה לחז"ל. עוד יותר מעניין לדעתי, שאני שומעת זוגות דתיים שגם אם אין להם צורך בשגרת נידה-טהרה (כמו למשל כאשר האישה עם התקן הורמונאלי ואין לה ווסת) הם יוצרים לעצמם זמני ריחוק, כי הם הבינו שגם אם קשה להם בנידה (וקשה להם מאוד) לטווח הרחוק זה היטיב עם הזוגיות שלהם.
לנשים החוות אתגרים במיניות כגון הפרעות החשק או חסימות ו"חוסר יכולת להשתחרר", פרה-אורגזמה וגם תסביכי דימוי גוף ממליצות המומחיות (ביניהן אני) לעשות טקס קבוע של התיידדות עם הגוף. יש כאלה שזה ישמע להן מגוחך. למה לי עכשיו לעשות אמבטיה עם שמנים וללטף את עצמי ולבחון את עצמי במראה. אז למה באמת? פשוט, כי זה הוכח כעוזר. כאשר אישה רוצה לחולל שינוי בחייה, היא צריכה להבין שמשהו היא צריכה לעשות אחרת, ולפעמים זה אומר לצאת מאזור הנוחות שלה. הרי כמו שאמר אלברט אינשטיין "אי שפיות זה לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה". מניסיון - נשים שבוחרות להתמיד בטקס אהבה עצמית מהסוג הזה - הרוויחו חיים מלאים יותר והמיניות שלהן טובה יותר.

אלו רק שלוש דוגמאות ויש עוד שמוכיחות שטקסי טהרת המשפחה הם בכלל לא פרימיטיביים. את בטח אומרת לעצמך. אוקיי, אז יש גם דברים טובים בטקסים האלה לטווח הרחוק, אבל זה הגיע מתוך בחירה. הרי האישה שמונעת או יוצרת הריון משיטת המודעות לפוריות עשתה את זה מתוך בחירה מודעת, זוג שהלך לטיפול מיני בחר לא לגעת אחד בשני אבל אני לא בחרתי את זה, זה נכפה עליי בעסקת חבילה עם המצווה בניגוד לרצוני.

אני חושבת שזוהי דרך חשיבה מוטעית. שמירת טהרה המשפחה היא בחירה. אני מבטיחה לך שאף אחד לא עומד לידך ומכוון אקדח לרכה ומחייב אותך לקיים את המצווה הזאת. ההבנה הזאת היא קריטית וחשובה בעיניי, כי כאשר אנחנו עושים דברים מתוך בחירה, הכל נראה (ויותר חשוב מרגיש) אחרת. אם יש משהו אחד שארצה לייעץ לך, הוא לקיים מצוות מתוך בחירה מודעת ושלמה. כשאת לוקחת אחריות על החיים שלך ומנהלת אותם, החיים שלך טובים יותר.

נכון, זאת מצווה קריטית לזוג דתי ובתוך נשואים יש גם את בן הזוג שבחירה להימנע ממנה עשויה להשפיע עליו, אבל זה לא אחרת מהרבה תחומים אחרים בזוגיות שגם זוגות לא שומרי מצוות עשויים להיתקל בהם. כך או כך לכל זוג שבוחר בשמירת טהרת המשפחה אני ממליצה לקבל ליווי והדרכה אצל אנשי מקצוע כיצד להוציא מהמצווה את המיטב לנישואים שלהם לשנים רבות ארוכות וטובות.

עוד משהו שאולי יעודד אותך זה העובדה שהחוויה שלך מאפיינת בעיקר זוגות טריים. בשנים הראשונות של הקשר הזוגי יש אכן קושי מאוד גדול לזוגות בתקופת הריחוק בגלל שהאהבה חדשה והמגע שחיכו לו כל כך הרבה זמן סוף סוך הגיע. אני מבינה אותך מאוד שלהיות בלי מגע מבן הזוג בכלל זה קשה. אני מאמינה ורואה בשטח שזוגות שבחרו להילחם על המצווה, סיגלו לעצמם דפוסי "שמירה על תשוקה בנישואים" בריאים יותר לאורך זמן. יתכן שזה קשה עכשיו, אבל זה הולך להשתלם בעתיד ולטווח הרחוק.

לסיכום אגיד שאהבת מצוות טהרת המשפחה דומה במובן מסוים לאהבת בן הזוג. כדי לאהוב אותך לאורך זמן, צריך עבודה אקטיבית, זה לא תמיד מגיע טבעי בכל שלב. אבל כמו באהבת הנישואים, התגמול הוא גדול מלכתוב אותו במילים.

אני מאחלת לך בחירה נעימה ומיטיבה ושתחווי צמיחה מתוך הכאב שלך במהרה.

ושרק תמשיכו להיות נשואים בתשוקה!

באהבה,

לימור