עושים שלום בבית

גם אם לעתים נדמה כי שלום הבית הוא רק משהו שולי ביחס לחיים עצמם, וכי הוא תלוי בגורמים חיצוניים כמו: כסף... ניתן לשמוע בשיח יומיומי: "אם היה לי מספיק כסף, הייתי יכול להתפנות להשקיע בבית". או אפילו יש כאלה שיאמרו שהם יוצאים החוצה להביא כסף הביתה לדאוג לכלכלת המשפחה. זה הכל נכון, אבל זה לא גוף העניין, כי הכסף יכול בקלות ליהפך לרועץ בין בני הזוג ויכול לגרום בלי כוונה למריבות וסכסוכים בתוך הבית ובכך לפספס את הנקודה העיקרית.

ובכן, הכסף הוא רק אמצעי להשגת משהו מסוים מהיחסים. הנקודה העיקרית של הבית היא; השלום. כפי שנהוג לקרוא לזה - 'שלום בית'. אז למעשה כל מה שהמילים שלום בית אומרות זה, שהכיוון שלך צריך להיות פנימה ולא החוצה. זאת אומרת, למרות שאתה צריך או נאלץ לצאת אל מחוץ לבית להביא פרנסה, אבל צריך תמיד לזכור שזאת לא המטרה, ולא זה מה שישכין את השלום בבית.

על שלום הבית צריך לעבוד וצריך לבנות אותו צעד אחר צעד. לעתים צריך לוותר על הישגים אישיים אם הם מזיקים למשפחתיות ולחיבור בינינו. צריך ללמוד לזהות אם הם יצרו חיבור או חלילה ינתקו ויפרידו אותנו זה מזו.

בית הוא התא המשפחתי אותו אנו צריכים לשמור בראש סדרי העדיפויות שלנו. השלום השלמות והאוירה הטובה שתשרור בו.

חשוב לדעת כי דברים אלו אינם מתרחשים מאליהם, וכל אחד מבני הבית בפרט אלה הבוגרים - בני הזוג הינם אחראים ליצור לבנות ולהשרות את האווירה הטובה ולדאוג לשלמות המשפחה.

בעיקר צריך לשים דגש על רמת המודעות העצמית שיש לכל אחד מבני המשפחה והכוונה אליה הוא מכוון. על הכוונה להיות מופנית אל פנים הבית כאשר לנגד עינינו עומד ומתנוסס דגל השלום.

כלומר, אם עומדת בפנינו שאלה, כן לעשות או לא? מיד יקפוץ לנגד עינינו מילה אחת - 'שלום'. כך נוכל לשאול את עצמינו האם הפעולה/המחשבה/הדיבור/המעשה הזה יקדם אותנו לכיוון השלום או חלילה ירחיק אותנו ממנו.

לפעמים אנחנו כל כך נוטים להגן על דברינו או מעשינו עד כדי חירוף נפש ממש, והכל מצטייר לנו כאמת פנימית, וכאילו אנחנו שגרירים של הצדק, עד כדי שאנחנו שוכחים את העיקר. מתעסקים בטפל, עסוקים בהסחות דעת למיניהם ושוכחים את נקודת העיקר - 'השלום'.

כאשר נתמיד ונתעסק בשלום, נוכל לחוש כי את חלל הבית ממלא משהו משמעותי יותר, מתמלא הבית בשלום ובכבוד בין בני הזוג. זוהי רוח החיים אותה רוח נעימה וחמימה שחודרת אל תוככי הנפש ומאחה את השברים של כל אחד. מרפאה ומנחמת את הכאב ומרגיעה כל חלקת נפש פגועה. ובעצם יוצרת לא רק תא משפחתי אחד, כי אם אי של שקט ושלווה אשר כל הסביבה יכולה להתחמם לאורה וליהנות ממנה.

ניתן לחוש בחום של אהבה ואחווה, אז הילדים סופגים את זה ומרגישים ברמת החוויה שזה הערך העליון אשר דרכו ניתן וכדאי יהיה להתחבר אל יתר הערכים שהבית מנסה להנחיל. הכל ענין של כיוון.

אנשים רבים משקיעים משאבים זמן כוח וכסף על מנת לרכוש השכלה לפתח את הקריירה האישית שלהם, צוברים הישגים, תעודות, מבלים שעות רבות מחוץ לבית ומתאמצים ממש כאשר המיקוד המרכזי נשכח ברבות הימים, הם שוכחים לשם מה יצאו ללמוד, או מה היתה המטרה בכלל.

אם נזכור שהערך העליון בעיני אלוהים הוא ערך השלום שהיה מוכן ששמו המפורש ימחה על המים בשביל השלום, אז נוכל ללמוד מכך לעצמנו לשמור על ערך השלום כערך עליון וכך גם להנחיל לילדינו.

אלוהים עושה שלום במרומיו והאדם השותף לאלוהים וכנציגו כאן בעולם הזה עושה שלום בבית. עושה שלום עם עצמו, חי בשלמות והרמוניה עם עצמו, עם בן/בת הזוג ועם ילדיו. כך על ידי מחשבה מיקוד וזיכרון בדבר האמתי - השלום - הערך העליון, נוכל להגיע להצליח לבנות ולהיות שותפים פעילים בשלמות ובתיקון העולם.

---

הכותב, מיכאל אלר, חוקר נפש. מנתח התנהגות. מאבחן ומעצב אישיות. מומחה לתקשורת ויחסים בינאישיים. מגשר. יועץ אישי זוגי משפחתי וחינוכי. מנהל מכון 'תבין' תל אביב.

#זוגיות #יעוץזוגי