שם עט

עודכן: 5 באוג׳

"אני מרגישה שאני מתכתבת עם אות," כתבה לי מישהי באחת הקבוצות "לא מסוגלת לנהל דיון בוגר ועמוק על נושא כל כך רגיש כשתמונת הפרופיל לא אומרת לי כלום על מי שמאחורי הספר הארוטי."

קמה לה אישה דתיה בבוקר אחד ואחרי שנים שמסתובב לה סיפור בראש היא מחליטה שהיא לא יכולה יותר ויושבת לכתוב אותו. לעצמה. והיא נשאבת לזה, וזה יוצא ממנה יותר חזק משאי פעם היא דמיינה לעצמה. ואז היא קוראת את עצמה ומרגישה שהיא חייבת לשתף. אז היא מראה לבעלה והוא אומר "וואו, חייבים לעשות עם זה משהו" ואפילו עוזר לה לכתוב את זה. והיא מראה לחברה שלה והיא אומרת לה "אף פעם לא הייתי פריקית של ספרים, אבל בלעתי את הספר ב-48 שעות ולא יכולתי להניח אותו מהידיים, יש בו כל-כך הרבה מסרים חשובים, כל כך הרבה טוב." והיא מראה את זה לעוד חברה והיא אומרת לה "הוא כל-כך מדויק לי, שאני מרגישה שאני רוצה להיות עם האיש שלי. את לא יכולה לשמור הספר הזה לעצמך".

ואת מרגישה אותו דבר. את מרגישה שזה יהיה פשע. פשוט פשע. לשמור את זה רק לעצמך. ונכון שהתקדמנו מאוד, אנחנו הדתיים, ויש מי שמעצימים מיניות בשיח הציבורי בצורה מופלאה אבל עדיין משהו חסר. עדיין הפומביות וחובת הצניעות לא מאפשרת באמת להתקדם עם זה עד הסוף. עדיין אנשים צורכים מיניות ואירוטיקה בספרות "חילונית" או במדיה "חילונית". גם את בעצמך. כי משהו חסר. ואת מרגישה שמה שכתבת מביא משהו אחר שלא קיים, משהו נקי יותר, עמוק יותר, משמעותי יותר. ואז את חושבת על כל התיאורים המיניים המאוד מפורטים שכתבת, ושאם תצנזרי אותם זה יהיה בדיוק כמו לקרוא למין "זה". וזה בדיוק ההיפך ממה שאת רוצה. ואת חושבת על כל האנשים מסביב שידעו שאת זאת שכתבת את זה, וכמה שזה לא צנוע שהם יקשרו את זה ישירות אלייך. ואת חושבת על התפקידים שלך ועל העבודה שלך שאת תאבדי. ואז מגיע בעלך ואומר לך "אני כל-כך רוצה שתוציאי את זה. אבל אני גם מפחד. אני מפחד עלייך. אני מפחד עליי. אני מפחד על המשפחה." ואת מוותרת על הכל. ואז את גולשת יום אחד באינטרנט ונתקלת בספר שיצא לאור תחת "שם עט" ונדלק אצלך זיק של תקווה. יש מוצא. יש דרך. ואת מבררת. ואת מקבלת את ברכת הדרך. ואז את לוקחת את זה לעיניים מקצועיות ואומרים לך "זה עובד! את חייבת להוציא את זה וגם לכתוב ספר המשך!" ואת פונה לעורכת לשון והיא אומרת לך "דבר כזה עוד לא ראיתי, אני מאוד מאמינה שזה יצליח" ואת יודעת בדיוק מה את צריכה לעשות ואת הולכת עם זה עד הסוף.

תחת "שם עט". כי זה הדבר הנכון לעשות. כי לא יכולתי אחרת.