וקראת לשבת עונג

במקורות שונים אנו מוצאים המלצה תורנית לקיום יחסים בערב שבת קודש.

בגמרא במסכת כתובות דף סב ע"ב נאמר כך:

עונה של תלמידי חכמים אימת? אמר רב יהודה אמר שמואל: מע"ש לע"ש. אשר פריו יתן בעתו - אמר רב יהודה, ואיתימא רב הונא, ואיתימא רב נחמן: זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש.

הגמרא אומרת שהזמן שתלמיד חכם אמור לקיים יחסים הוא פעם בשבוע ודווקא בערב שבת. הגמרא דורשת את הפסוק "אשר פריו יתן בעתו" (תהילים א' ג') – על פרי הבטן שיוולד מקיום יחסים, "בעתו" – על ערב שבת.

רש"י כותב על גמרא זו:

מערב שבת כו' - שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף.

רש"י מונה שלוש סיבות לקיום יחסים בערב שבת:

א. הוא ליל תענוג באופן כללי בזכות השבת וסעודת שבת.

ב. שביתה מעיסוקים אחרים כולל לימוד תורה.

ג. הנאת הגוף – ניתן לומר שטעם זה מלמד על הטעם הראשון שהתענוג הוא יותר רוחני, והטעם של הנאת הגוף הוא יותר גופני (סעודת שבת), ובכל מקרה, שניהם מועילים לקיום יחסים – גם הרוחני וגם הגופני.

לכאורה אפשר להבין מדבריו שהטעמים שהוא מביא, נכונים לכל אדם, ולאו דווקא לתלמיד חכם.

הוא ליל תענוג באופן כללי בזכות השבת וסעודת שבת

המהרש"א בחידושי אגדות מסביר את הגמרא הזו כך:

עונה של ת"ח כו' מע"ש לע"ש שנאמר אשר פריו וגו'. הכי משמע ליה מהאי קרא שאמר כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה דהיינו כל ימי החול ואין עת לעונת לילה כל ימי החול כיון שצריך להגות בתורה יומם ולילה אבל אמר כי בליל שבת שאז הת"ח כעץ שתול על וגו' שהוא ליל תענוג בשביתה כו' כפרש"י גם אין בה ביטול תורה כ"כ שאסור לקרות לאור הנר וע"כ אז פריו יתן בעתו שהוא זמן עונה שהבנים נקראו פרי בטנך שכר פרי הבטן וק"ל:

הוא מסביר שכיון שתלמיד חכם צריך ללמוד כל השבוע תורה, לכן אין לו זמן לקיום יחסים בלילות החול. אבל בערב שבת, הוא לא חייב ללמוד כמו ביום חול וגם הוא לא יכול לקרוא לאור הנר, ולכן זה זמן מובחר לקיום יחסים. אם כן, לפי דברי המהרש"א, הדין של קיום היחסים בליל שבת הוא בעיקר שייך בתלמידי חכמים שלומדים תורה יומם וליל בכל השבוע, ולא באנשים רגילים.

הרמב"ם בהלכות אישות פרק יד הלכה א כותב כך:

תלמידי חכמים עונתן פעם אחת בשבת מפני שתלמוד תורה מתיש כחן ודרך תלמידי חכמים לשמש מטתן מלילי שבת ללילי שבת.

לפי הרמב"ם, תלמיד חכם חייב בקיום מצוות עונה רק פעם בשבוע, ובלשונו (וכן בלשון השולחן ערוך באב"ע סי' ע"ו): "דרך", כלומר כך המנהג, לקיים יחסים בליל שבת. כלומר, כיון שהוא מחוייב רק פעם בשבוע, כבר כדאי לקיימו בליל שבת.

אם כן, לפי הרמב"ם העניין של ליל שבת הוא שייך רק בתלמידי חכמים ולא הוזכר לגבי אנשים רגילים.

אמנם, האגרות משה באב"ע חלק א' סי' קב, הבין גם בדעת הרמב"ם שכל אדם שחייב בעונה רק בפעם בשבוע, כגון: חמרים, גם להם כדאי לקבוע את ליל שבת לליל עונה, אלא שתלמידי חכמים נזהרין בזה יותר מאנשים רגילים.

אם כן יוצא לנו שאפשר להבין מהפרשנים שיש עניין לקים יחסים בליל שבת, אבל יש מחלוקת האם זו המלצה רק לתלמידי חכמים או לכל אדם.

בזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת קדושים דף פא נאמר כך:

אימתי עונתן דכלא לאתקדש בר נש? ... בליליא דשבתא דרעותא דכלא אשתכח זווגא דלהון בההיא שעתא, לאפקא רעותא דקודשא בריך הוא וכ"י כמה דאתמר דכתיב (דברים יד) בנים אתם ליי' אלהיכם ואלין אקרון קדישין דכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני יי', וכתיב (תהלים א) והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וגו':

תרגום: מתי היא עונתן של כולם על מנת לקדש את האדם? בליל שבת, שנמצא הרצון של הכל, נמצא הזיווג שלהם שאותה שעה, להוציא את רצונו של הקדוש ברך הוא וכנסת ישראל כמה שנאמר שכתוב: בנים אתם לה' אלוהיכם ואלו נקראין קדושים שכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני, וכתיב: פריו יתן בעתו והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו.

גם על פי הזוהר הזמן של ליל שבת הוא מיוחד לתלמידי חכמים (כיון שבקטע שלא ציטטנו הוא הזכיר את זמן הזיווג של כל האנשים והוא בימי חול בחצות הליל).

וכך משמע מקטע נוסף של הזוהר בבראשית דף נ א:

ועל דא בעי לכוונא בחדוותא דא כמה דבעי בחדוותא דשבת (דאנון חכימין) דאיהו זווגא דחכימין, ועל דא וידעת כי שלום אהלך דהא שכינתא אתיא עמך ושריא בביתך ועל דא (שם) ופקדת נוך ולא תחטא מאי ולא תחטא, לשמשא קמי שכינתא חדוותא דמצוה כגוונא דא תלמידי חכמים דמתפרשן מנשייהו כל אינון יומין דשבתא בגין לאתעסקא באורייתא זווגא עלאה אזדווג בהו ולא מתפרשא מנייהו בגין דישתכח דכר ונוקבא, כיון דעאל שבת בעיין תלמידי חכמים לחדתא לדביתהו בגין יקר זווגא עלאה ולכוונא לבייהו ברעותא דמאריהון כמה דאתמר.

תרגום:

וְעַל זֶה צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּחֶדְוָה זוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ בְּחֶדְוַת הַשַּׁבָּת [של אותם חכמים], שֶׁהוּא זִוּוּג הַחֲכָמִים. וְעַל זֶה וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךְ, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה בָּאָה עִמְּךְ וְשׁוֹרָה בְּבֵיתְךְ. וְעַל זֶה ּפָקַדְתָּ נָוְךְ וְלֹא תֶחֱטָא. מַה זֶּה וְלֹא תֶחֱטָא? לְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה חֶדְוַת הַמִּצְוָה.ְּמוֹ זֶה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁפּוֹרְשִׁים מִנְּשׁוֹתֵיהֶם כָּל אוֹתָם יְמֵי הַשָּׁבוּעַ כדי להתעסק בתורה, הזווג העליון נזדוג בהם ולא נפרד מהם כדי שימצא זכר ונקבה. כיון שנכנסת שבת, צריכים תלמידי חכמים לשמח את נשותיהם משום כבוד הזווג העליון, ולכון לבם ברצון רבונם כמו שנאמר.

הספר "לדעת לאהוב" בגרסה דיגיטאלית. מומלץ לקרוא בזוג.

בקטע נוסף הזוהר מדבר על עונת תלמיד חכם בליל שבת כיון שהוא לומד תורה כל השבוע, הזמן המובחר בשבילו לקיים מצוות עונה הוא בליל שבת. כיון שהוא לומד תורה כל השבוע, בכך הוא מקיים את הזיווג בין השכינה לעם ישראל. בשבת, כיון שהוא לא לומד, זה הזמן לקיים את הזיווג עם אשתו ויש בו מעין הזיווג העליון.

אמנם, איני מבין כלל בקבלה, אבל כאמור בפשט דבריו, זה דבר ששייך רק בתלמיד חכם שלומד תורה כל השבוע, ולא באנשים רגילים.

רבי יעקב עמדין בסידורו "בית יעקב" הביא את דיני תשמיש בחלק של הסידור העוסק בליל שבת. זה לבד יכול ללמד אותנו על המקום שהוא חשב לנכון למצוות עונה. אך גם הוא כתב על כך שליל שבת הוא זמן לעונת תלמידי חכמים בלבד ועיינו שם באורך ב"הנהגת ליל שבת" פרק ד' אות ב' את הסיבה מצד הקבלה לקיום יחסים בליל שבת לתלמידי חכמים.

סיכום ביניים:

קיום מצוות עונה בליל שבת בוודאי הוא דבר חיובי לכל אדם כיון שלא מצאנו מניעה להתענג על תענוג זה בשבת, כמו שאר תענוגי שבת, של תפנוקי מעדנים. אך לכל הדעות, זמן זה הוא מיוחד דווקא לתלמידי חכמים.

במציאות החיים בישראל, הורים רבים מגיעים לליל שבת ונופלים למיטה בלא כוחות ולכן עלינו לשאול, עד כמה ראוי להתאמץ לקיים יחסים דווקא בליל שבת.

על הרמב"ם שהבאנו לעיל בהלכות אישות, כתב הרמ"ה את ההגהה הבאה שהובאו בהגהות מיימוניות:

כתב הרמ"ה ה"מ במי שגופו בריא ויכול לקיים העונה הקצובה לו אבל מי שאינו בריא אינו חייב אלא לפי מה שאומדים אותו עכ"ל.

לכאורה הגהה זו לא נכתבה דווקא על יחסים בליל שבת אלא על כל הסעיף המדבר בכלל על חובת עונה, אבל ציון הדברים באים דווקא על סוף דבריו של הרמב"ם המתייחסים לליל שבת. וכתב על כך באגרות משה בשו"ת הנ"ל:

והנה בעצם מצות עונה אם האשה מוחלת בלב שלם פטור וכ"ש כשהאשה היא מי שאינה רוצה בתשמיש שלא שייך המצוה דעונה כלל.

כלומר, אם בליל שבת אין לאישה כח ובוודאי הדבר גם לגבי האיש, אזי אין ממילא מצוות עונה כיון שהם לא רוצים בזה. אם כך, מי ששינה חוטפת אותו בליל שבת, אזי בוודאי אינו מחוייב לקיים מצוות עונה בלילה זה והם ישלימו את זה בזמן אחר כשאר הם יהיו רעננים ומוכנים.

במאמר זה, איני מתייחס למי יש לו דין תלמיד חכם בזמננו ולמי לא, ועיין בעניין זה ביחס ליחסי אישות בפתחי תשובה אב"ע ע"ו ס"ק ג' ובאגרת הסטייפלר שהבאתי בספרי "לדעת לאהוב" בחלק הנספחים. שניהם כותבים שבזמננו אין דין תלמיד חכם לנושא זה של קיום יחסים פעם בשבוע בלבד.

סיכום ומסקנה:

עונג שבת יכול בשמחה לכלול קיום יחסי אישות מתוך אהבה. לרוב הפרשנים, ההמלצה לקיים יחסים דווקא בליל שבת נאמרה רק לתלמידי חכמים. מי שמאד עייף ומרגיש שאינו יכול לקיים יחסים בליל שבת, פטור מכך ואינו חייב לאנוס את עצמו לקיים יחסים רק בגלל שזה ליל שבת.

בברכה,

רפי אוסטרוף

---

המשיב, הרב רפי אוסטרוף, מחנך למיניות חיובית. בוגר ישיבות מרכז הרב והר עציון ומוסמך לרבנות על ידי הרבנים הראשיים לישראל.

מחבר הספר "לדעת לאהוב" אשר פורסם בעבר כ"אברהם שמואל" מסיבות המפורטות בהקדמת המהדורה השישית של הספר.