לשתוק או לא לשתוק?

לשתוק או לא לשתוק זה בדיוק כמו השאלה להיות או לא להיות. כולנו יודעים כבר שמוות וחיים ביד הלשון. אך גם לשחיקה וגם לשתיקה יש השפעה לא מבוטלת בהעלאת מערכת היחסים שלנו על סרטון.. מה שבטוח ששתיקה מובילה לשחיקה ולגירושין.

אני כבר מיואשת ומתוסכלת מהמצב שלנו. מה יהיה? זאת שאלה שאני שואלת את עצמי כל יום ללא תשובה... אני כבר לא יכולה לשמוע אותו. הוא כל הזמן חוזר על עצמו... ממש תקוע. אני מרגישה בודדה... לא אכפת מכל העניין הזה... עד שאני קצת אוזרת כוח לדבר איתו אני מאבדת את המילים בדרך כי אני כבר יודעת מראש מה הוא הולך להגיד.

אני מצפה שמישהו יגרום לו להשתנות שיתחיל להרגיש את עצמו, שיתחיל לשים לב איפה הוא חי. הוא ממש רדום. ממש שקוע בעצמו. חושב רק על עצמו ועל האינטרסים של עצמו. לא איכפת לו משום דבר. חוזר הביתה מהעבודה וישר נזרק אל הספה. אוכל את מה שאני מבשלת לו ואפילו מילה אחת טובה הוא לא יכול להגיד... חושב שהכל מגיע לו. בחודשים הקודמים בכלל לא הלך לעבודה והבית שלנו היה במצב של קריסה כלכלית. היו בינינו הרבה מריבות וגם עכשיו, כי הוא חי בעולם משלו.

ואני יושבת מהצד ושותקת. אמרתי לעצמי כבר אמרתי מספיק... ניסיתי בכל מיני אופנים לדבר לצעוק לבקש. מה שנותר לי כעת זה רק לשתוק ולצפות שהוא אולי יתעורר מעצמו, אולי יתחיל להבין, אולי זה יציק לו והוא ירצה להשתנות או לפחות יבוא להתנצל על כל מה שקורה בינינו... זהו הפסקתי לדבר, הוא בכל מקרה לא מקשיב לי. לא משנה כמה אני מסבירה לו שזה לא מתאים לי. שהמצב לא יכול להימשך כך.. כנראה לו זה מתאים, הוא אוהב את השקט, אז אני לא מפריעה לו והוא יכול לצלול אל עולמו..

כשאני חושבת על המצב שלנו אני מגיעה לאותה מסקנה פעם אחר פעם שעדיף לשתוק מאשר לריב, הדיבורים בסוף תמיד מביאים לריבים. עדיף כבר לשתוק, ממילא הוא לא ישתנה, זה או להתגרש או לשתוק!

לא פעם, אנשים מתקשים לדבר גם כשהם יודעים שזאת הדרך הנכונה לשבירת הקרח ולתיקון היחסים או למניעת ניתוקים, אנשים בוחרים בשתיקה למרות שהם יודעים שזה יוצר סדק בקשר ומעמיק את הפער. למרות שהם יודעים שזה יקל עליהם ויביא לפתרון ממשי לבעיות שלהם. כי רק על ידי דיבור הדדי ניתן לגשר על הפערים שנוצרו ולהגיע להבנה בונה ביחסים.

"שתיקה בזוגיות יוצרת פער שניתן לאיחוי רק באמצעות דיבור והקשבה מתוך רצון כנה לאחות את הקשר" ~ מיכאל אלר

ההכרה במצב הנוכחי של הנזקים הנגרמים בעקבות אותה שתיקה, היא השלב הראשוני בתהליך המודעות. לאחריו באה המודעות של התקשורת שיכולה להיטיב עם היחסים. ובשלב השלישי מגיעה התעוזה והכוח לאזור אומץ ולגשת לטפל לפתור או לקבל ייעוץ והדרכה איך לצאת ממעגל הקסמים הזה. לפעול מתוך קבלה עצמית ולקיחת אחריות לקשר. כי הקשר בנוי מתקשורת, וכשזה אינו, הכל מתמוטט. להוריד את הלחץ ולפעול מתוך שיקול דעת במטרה לבנות, ולהסיר כל מכשול מהדרך המובילה לבניית הקשר מהיסוד והעצמתו.

לפעמים דווקא המקום הזה של קבלה עצמית ושקלול המחשבות והרגשות וארגונם מחדש תוך כדי השאלה שעומדת במרכז התודעה הזוגית - מה לעשות עכשיו ואיך לפעול כדי לתקן, מאפשר לנו לקחת עוד נשימה, להירגע ולמלא אותנו בכוחות מחודשים.

אף שתיקה לא מצדיקה את הנזק שנגרם בגללה. כל שתיקה אוצרת וצוברת בתוכה כעסים ואנרגיות כלואות שמתפרצות ללא כל קשר לסיטואציה לזמן למקום או לאדם שנקרה בדרכינו. לפעמים דווקא הזעם יוצא על הילדים או על היקרים לנו, וכך אנו מאבדים את הקשר איתם ועם עצמינו.

זה נכון שלא בכל מצב כדאי לדבר ולפעמים עדיף לשמור או לחכות לזמן מתאים. למשל, במצבים של מריבה גדולה עדיף לנשום עמוק, להירגע ואז לדבר. אבל חייב להיות זמן שבו אנחנו יכולים לבטא ולהוציא את המילים שיש לנו בלב ושיהיה שם מישהו שיקשיב ויכיל אותנו מבלי לייעץ או יהיה עסוק בלהצדיק או לגונן על עצמו. ובכלל יש להבדיל בין שתיקה שאוגרת וצוברת כעס ואנרגיות שליליות לבין שקט הנובע מנפש רגועה ושלווה פנימית יציבה. הכל עניין של מודעות ושליטה בניהול המצב.

המירו את השתיקה בהקשבה. המירו את השתיקה בשקט. מלאו את חלל הבית שנוצר כתוצאה מהשתיקה והחליפו אותו בהכלה.. התעלו מעל עצמכם ושאלו את בן הזוג שלכם על מה הוא חושב איך הוא מרגיש. אל תתנו לאגו לשלוט בכם, להפריד ולהרוס כל חלקה טובה בחיים שלכם. בניתם משפחה ביחד הייתה אהבה ביניכם ואולי גם יש לכם ילדים משותפים. אל תתנו למשב רוח קריר לחדור אל תוך עצמות החיים האישיים שלכם.

בהצלחה אהובים

---

הכותב, מיכאל אלר, חוקר נפש. מנתח התנהגות. מאבחן ומעצב אישיות. מומחה לתקשורת ויחסים בינאישיים. מגשר. יועץ אישי זוגי משפחתי וחינוכי. מנהל מכון 'תבין' תל אביב.

#זוגיות #יעוץזוגי