שו"ת : (התכתבות) ההתמודדות עם החיים המיניים בדורינו
עודכן: 5 באוג׳
בשו"ת הזה, תוכלו לעיין בהתכתבות ממושכת בין הרב שמואל אברהם לבין השואל.
שאלה
מכתב ראשון - השואל
שלום! אני מעוניין להעלות שאלה שמטרידה אותי וטובים ורבים נוספים. אפתח במונח שאתם כעין 'חדר מיון' לבעיות וללבטים בתחום המיניות והאישות. אבל אני מעוניין להעלות לפני השטח את הבעיה האקוטית בעיני והיא לאו דוקא מה קורה אחרי החתונה בתחום הזה אלא לפני.
ברור לי שאתם מגיעים מהמקום הדתי שבו האפשרות היחידה לקיים זוגיות וחיי אישות היא אך ורק במסגרת הנישואין אבל לעניות דעתי חלק מהבעיות שאתם מטפלים בהם כחדר מיון, נגרם בגלל הדיכוטומיה שבה הכל אסור ופתאום הכל מותר כשאנשים תופסים את הגוף והמיניות כדבר שלילי . ואולי אדייק את עצמי מעט.
בעיני התפיסה הדתית כיום לא מוכנה להכיר במציאות וכמה היא משתנה כל הזמן. פעם כשבגיל צעיר מאוד יחסית להיום הגיעו לבגרות מינית, כל האיסורים המוכרים היו רלוונטיים. כיום, כשלפעמים מגדירים את גיל ההתבגרות עד גיל שלושים ויותר מזה, החיים המערביים ככלל וחיינו כישראלים בפרט לא מאפשרים ולא מביאים לבשלות לפני גילאי העשרים המאוחרים. מה שיוצר כמה תגובות:
המשך אמונה בדרך כשהמציאות השתנתה; חתונה מוקדמת, חוסר בשלות, חתונה כי אי אפשר לגבור על היצר.
זריקה של הדרך מתוך הרגשה שאין כאן אמת של התמודדות והקשבה, אלא צבר של פחדים מהעוצמות שהקב"ה נתן בנו, ובעיני כיום יותר ויותר חבר'ה מגיעים למקום הנ"ל. ונוטשים..
ניסיונות נואשים "לשמור" את החוקים בלי הצלחה. מה שיוצר שניות, קונפליקטים והמון המון אשמה. (ע"ע זוגות שכל אחד שוכר דירה עם שותפים (לא לגור יחד משום מרעית עין) אך בעצם הם ישנים אחד עם השני ברוטציה..).
אז מה שאני בא לומר בפשטות הוא שאנחנו נדרשים להתעסק גם בהסתכלות אובייקטיבית על המציאות המשתנה הזו מול ההלכה ולפתוח את הטאבו ממחשכיו. כי היצר קיים והוא בוער וכידוע, כשמתעלמים הדרקונים רק גדלים.
מקווה שהצלחתי לומר דבר אחד לפחות. תודה שוב
תשובה
מכתב שני - הרב אברהם שמואל
שלום! אשתדל להתייחס למכתבך בצורה ישירה ואמיתית ללא מריחה או יפוי המציאות בצורה מלאכותית. אני מבין היטב את תחושת המצוקה שאתה מתאר: בעצם ההלכה היהודית דורשת מהאדם להתאפק מינית במשך לפחות כעשר שנים: מגיל ההתבגרות המינית בין השנים 11-13 ועד גיל החתונה, לפחות 10 שנים מאוחר יותר.
במשך כל הזמן הזה, אין לאדם השומר הלכה שום אמצעי לביטוי האישיות המינית שלו על פי הלכה: אסור לאונן ואסור לקיים יחסים מחוץ לחתונה. אנו בעצם דורשים מאדם לא לבטא את עצמו במשהו מאד בסיסי במשך השנים שבהם הוא נמצא בשיא האון המיני שלו.
כיון שאנו רואים את עצמינו מחוייבים להלכה, אין לי רצון או שום דרך להתיר את האסור. אני גם סבור שההלכה או התורה הם הדרך הטובה ביותר להנהגת חייו של אדם יהודי בעולמינו זה. לא שזה קל, אבל זו הדרך הטובה ביותר לעומת האפשרויות האחרות ואסביר.
אחד הדברים שאני מנסה לעשות זה לנרמל את השיח על מיניות. זאת אומרת, להציב בפני החברה הדתית, ולא רק הדתית, את העובדה שמיניות זה חלק מהותי מחיי האדם ולכן יש מקום לדבר על זה, לשתף את מי שצריך ולהכיר בכך שבעיות שאיתם אנו מתמודדים, יש לרבים.
אני סבור שלו היו מחנכים למיניות בצורה טובה בבתי הספר הדתיים (והחילוניים) האתגרים והמצוקות העומדים בפני נערים ונערות דתיים היו קלים ופשוטים בהרבה.
לדוגמא: אם מורה או ר"מ היה מסביר לתלמידיו מה זה קרי לילה, למה יש דחף כל כך חזק לאונן בגיל הנעורים, מה טוב ובעיקר מה לא טוב בפורנוגרפיה, מה עושים ואיך מתייחסים מבחינה דתית לאוננות, למה כדאי לחכות לקיום יחסים לאחרי החתונה ועוד ועוד – אני מניח שחלק גדול מהקושי וההתמודדות היו קלים יותר. למה? כיון שאם מקבלים את המיניות שלנו כדבר נורמלי וכחלק מהחיים, אם מבינים שאני לא לבד בקושי, אז ההתמודדות היא הרבה יותר קלה.
איני בטוח שהחיים של אנשים המקיימים יחסים או מאוננים בגיל צעיר הם הרבה יותר קלים או משוללי התמודדויות, הם רק אתגרים אחרים. אני יכול למנות רשימה ארוכה של קשיים ובעיות שאיתם מתמודדים בחורים שמרשים לעצמם לאונן חופשי או צעירים המקיימים יחסים לפני החתונה. הסטטיסטיקה לא משקרת יותר מדי כאשר מימדי הגירושין בציבור החילוני הם גבוהים ריאלית משיעורם בציבור הדתי, על שאף שרובם קיימו יחסים עם מספר פרטנרים לפני החתונה ולא סבלו מהמצוקות והגבלות של הציבור הדתי.
אני מקווה שהתייחסתי לעיקרי דבריך, ואשמח להמשיך איתך את הדיאלוג. אברהם שמואל
שאלה
מכתב שלישי - השואל
שלום הרב, קודם כל, שוב תודה, באמת חשוב לי להביע את תודתי על השיח. ועם זאת, מקווה שתשמח מדבריי אף שיהיו ביקורתיים ומעצבנים. בעיניי זו מחלוקת לשם שמיים.
כשכתבת שאמנם זה המצב אבל אין מה לשנות בהלכה כי 'ככה זה' , זו בעיניי אמירה שאיננה קבילה עבורי כאדם שמאמין בדרך העולה אל האלוהים.
ההלכה מלשון הליכה! התקדמות! אם המציאות של חיינו משתנה, הדבר המינימלי הוא להודות שאנחנו פשוט מפחדים להתעסק באמת עם העניין של המיניות.
אינני מבקש אישור מההלכה לדברים אלו. אני מבקש שתהיה התמודדות לא רק עם מיניות אחרי החתונה. אלא גם לפני הרי ידוע ש "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו". לא יודע אם תסכים איתי אבל כיום לאסור על הבעת מיניות עד החתונה זה הרבה מעבר לטרוניה. זה פשוט לא אפשרי ואני גם חושב שמי שאומר אחרת משקר לאחרים , ויותר גרוע גם לעצמו. כי יש כאן חלל ריק והחלל הזה לא באמת יכול להישאר ריק.
נאמר שתחנך ילד שאסור לאונן. תסביר לו שיתגבר, תסביר לו שיתאפק, אתה יודע מה יצא? ילד עצוב שיוציא את התסכול והאשמה בדרכים הרבה יותר גרועות מאשר שהמחנך יסתכל לו בעיניים ויסביר שזה כוח שה' נתן, וככה זה, הכח הזה מבקש הבעה. אז עדיף לפחות שלא יטמא את הנפש בפורנוגרפיה אלימה, אלא ימצא את האיזון שלו.
גדלתי במערכת החינוך הדתית. אני זוכר שיחות על כמה זה החטא הכי חמור! כמה אשמה וכמה שקרים, במקום לומר אנחנו נבוכים, אסרו עלינו משהו לא אפשרי. אמרת גם 'מיניות זה נורמלי וזה חלק מהחיים' - אמת ! זה נורמלי וזה חלק מהחיים. בלי קשר לחתונה או לא.
אני מבין את פחד שתהיה האופציה שתהיה זימה ופריצות אם יתירו יחסי אישות לפני חתונה, לא יודע אם אתה יודע האיסור על זה רק מגביר את זה גם בציבור הדתי... מים גנובים ימתקו... במקום להסתכל למצב בעיניים.
בכבוד רב,
תשובה
מכתב רביעי - הרב אברהם שמואל
שלום! אני מבין שאתה חי בתסכול גדול על החינוך או חוסר החינוך למיניות שאתה קיבלת, וזה הוביל אותך למסקנות רבות ביחס לתורה וקיום מצוות.
אז אני רוצה להתייחס לזה בשני מישורים: 1. אני פוגש הרבה גברים צעירים שהתמודדו עם אותם יצרים כמוך, והם עדיין שומרים מצוות ומתחתנים בתוך המסגרת הדתית הרגילה, ולא הגיעו לאותם מסקנות כמוך. בלי לדבר איתם על זה, אני מניח שכל אחד מהם התמודד עם נושאים של הוז"ל ואוננות, ובכל זאת הם נמצאים במקום אחר ממך. אז אני לא חושב שצריך לזרוק את כל התורה לפח בגלל קושי של אדם אחד או אפילו הרבה, ובמיוחד שרבים רבים לא הגיעו לאותם מסקנות אמוניות. כל אחד מתמודד כמיטב יכולתו, אך רואה תמונה הרבה יותר גדולה, שאליה אני רוצה להתייחס בנקודה הבאה.
2. המצב מורכב - אני יודע. להתמודד עם מיניות מודחקת במשך כל כך הרבה שנים - זה קשה. אך מה האלטרנטיבה. דווקא בשם הפמניזם. אני חושב שבדור מתירני כשלנו מי שמפסיד היא דווקא האישה. הצורך והדחף לקיום יחסים הוא חזק הרבה יותר אצל גברים מאשר נשים, ואז על מנת לא להישאר בודדה, נשים רבות מסכימות לקיים יחסים - אפילו שזה לא טוב להם. הגבולות מטשטשים מהר מאד, ואף אחת לא תישאר בגדר פילגש חוקית. רק תנסה להציע את זה בחברה המודרנית שלנו וימלקו את ראשך. אני סבור שהפילגשות המקראית שירתה את יצרם של הגברים ותו לא. האם אנו רוצים לחזור לזה בימינו? האם אנו סוברים ששתי נשים לגבר אחד זה טוב? אני סבור שלא על אף שהתורה התירה, ויש לי מה להאריך הרבה להוכיח שאפילו בזמן התורה לא אהבו את זה.
אז מה אתה מציע שיהיה מותר מבחינה הלכתית? שנשים יטבלו כדי שלא תהיינה נדות, ולאחר מכן הכל מותר? אתה בטוח שזה מה שאתה מציע?
עד כאן להיום. בברכה, אברהם
שאלה
מכתב חמישי - השואל
שלום הרב אברהם, תודה שוב.
ואכן, כמו שכתבת במייל האחרון התסכול שלי גדול כי אני מחפש דרך של אמת (ויש התייחסת כנה גם לתחום המדובר,
לדוגמא) ולא קודקס של חוקים שלא משתנה מאז הגלות.
ולצורך העניין אבהיר שאינני צריך אף אישור הלכתי כדי לחיות את חיי. אני מקיים מה שיכול ומה שאני רואה שמחובר לחיים.
חשוב לי לציין שאני צועק את הצעקה הזו בשם רבים ששותקים ומורידים את הראש מול ההלכה הקפואה. פגשת המון בנים לפני חתונה שבחיים לא היו מוכנים להודות (גם לעצמם כנראה), שמשהו תקול פה מהבסיס!
אתה בעצמך אומר את זה בכל מייל על הפער, ההדחקה, ההתמודדות. הם לא אומרים דבר כי יודעים שזה לא ישתנה , אז " התמונה הגדולה" תחפה על השקר וההסתרה...
מה האלטרנטיבה שלי? לדבר, לשים הכל על השולחן וכן אני מקווה שאצליח במעט להאיר משהו.. האלטרנטיבה היא לדעת שזה קורה. להבין שהמציאות שונה. (לדוג' התורה דיברה על זה שאם מישהו אונס מישהי הוא חייב לקחתה לאישה..זה מתאים היום? ) ויש דרך על פי ההלכה לקיים זוגיות ויחסים בריאים ואוהבים אבל יש אינטרסים ש 'מוסד הנישואים' ישאר על כנו וכו. וכן עדיף שזוג שבכל מקרה בוחר , ידע שיש דרך לפי ההלכה.
ושוב. ברור לי שכל העולם הדתי יגעש אם רק יצא איזה שהוא קול שאולי יש דרך שזה מותר... אבל זה מה שקורה מתחת לרדאר, וההלכה והרבנים עוצמים את העיניים... שלך, א.
תשובה
מכתב שישי - הרב אברהם שמואל
א. היקר מאד! אתה בשלך ואני בשלי.
אני מבין את התסכולים של החינוך הדתי והחינוך בכלל. ועדיין, העולם לא מצא דרך חיים טובה יותר מאשר מוסד הנישואין, והיהדות לא מצאה דרך חיים טובה יותר מאשר חיים על פי התורה גם ובעיקר בתחום של זוגיות ונישואין.
העולם המערבי מתמודד עם בדידות נוראית של בני האדם. וכבר קבע בורא העולם: "לא טוב היות האדם לבדו" זו מציאות מאד לא טובה בכל מידה. האם בשם המתירנות המינית אנו רוצים להגיע למקום שבו הם נמצאים.
לדעתי, ממש לא. ייתכן שבמצב של היום, ישנן חסרונות, אתגרים וקשיים. אך אילו החיים בכל תחום וגם בתחום הנישואין והחיים הזוגיים. ולכן, למען טובת האדם, טובת היהודי, אני חנך וכותב בכל מקום על מה נדרש לאדם כדי לחיות בחיים זוגיים בריאים וטובים. בכך אני מקווה שרבש"ע שמח קצת לפחות בחלק זה של החיים שלי.
בהצלחה רבה! אברהם
המשיב, הרב רפי אוסטרוף, מחנך למיניות חיובית. בוגר ישיבות מרכז הרב והר עציון ומוסמך לרבנות על ידי הרבנים הראשיים לישראל.
מחבר הספר "לדעת לאהוב" אשר פורסם בעבר כ"אברהם שמואל" מסיבות המפורטות בהקדמת המהדורה השישית של הספר.
_gif.gif)
