שו"ת : הלבשה תחתונה, האם מותר?

שאלה

בעלי הציע לקנות עבורי "הלבשה תחתונה" בחנות מיוחדת, אבל מסוג ממש לא צנוע. האם מותר ללבוש בגדים אילו? האם בעל ואישה לא צריכים לנהוג בצניעות גם זה עם זה?

בברכה

תשובה

אני מודה שאני מתלבט רבות בסוגיה של הלבשה תחתונה המכונה "נועזת". מצד אחד, כנראה גם גברים רבים וגם נשים רבות אוהבות לרכוש את זה כיון שזו תעשיה המגלגלת מיליונים רבים ברחבי העולם, וגם בחברה הדתית. מצד שני, האם ראוי שנאמץ אופנה זו לתוככי חדרי החדרים שלנו?

לכאורה, חדר בתוך חדר, זה המקום שזוג יכול לגלות את עצמו זה לזו, להסיר את כל המחיצות ביניהם (תיקוני זוהר, נח, צ"ב א') גם מבחינת לבוש, ולפתוח לגמרי את הלב ואת הגוף. אם הם חייבים לשכב ביחד ערומים (על פי שו"ע אב"ע סי' ע"ו סעיף י"ג עיי"ש), אז לכאורה אין שום מניעה גם בהלבשה תחתונה כזו או אחרת.

מצד שני, הלבשה תחתונה נועזת, באה בעצם להבליט את איברי המין של האישה, ולכאורה יש בזה החפצה של גוף האישה ואף הבלטת יתר של איברי המין.

הפוסקים לא כתבו על הנושא הזה, ונראה שהוא לא נשאל כיון שלא היה רלוונטי. היום ניתן למצוא חנויות המוכרים אביזרי לבוש אילו גם בריכוזי מגורים של דתיים וחרדים, וכנראה לא אסרו הרבנים השונים את הדבר.

אני סבור שהעיקר תלוי בכוונת הבעל והאישה. עם כוונתם לחדש ולרגש את חדר המיטות עם קצת שינויים וגיוון ביניהם, אז אין בדבר חסרון או בעיה, וניתן להתייחס לזה קצת בהומור ברוח חג פורים. האישה קצת מתחפשת למציאות אחרת, כפי שנהגו בקהילות ישראל בחג פורים לדורותיהם.

חג פורים גם מוביל לגאולה בחג הפסח. בפירוש רש"י (שמות פרק ל"ח ח') יש מדרש נפלא על הנשים שלא התייאשו מהגאולה על ידי פיתוי של בעליהן להמשיך להוליד ילדים:

במראת הצובאת - בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת

הספר "לדעת לאהוב" בגרסה דיגיטאלית. מומלץ לקרוא בזוג.

המשכן, והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע, אמר לו הקדוש ברוך הוא קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם, שנאמר (שיר השירים ח ה) תחת התפוח עוררתיך, וזהו שנאמר במראות הצובאות. ונעשה הכיור מהם, שהוא לשום שלום בין איש לאשתו, להשקות ממים שבתוכו את שקנא לה בעלה ונסתרה.

בסוף יום עבודה מפרך, כל מה שרצה הבעל לעשות זה לצנוח למיטה לקראת יום עבודה מפרך נוסף למחרת. הנשים, שרצו להוליד ילדים נוספים [במקום אילו שנרצחו], היו צריכות להתאמץ כדי לפתות את הבעלים. לשם כך התקשטו מול מראה, התייפו והצליחו להביא את הבעלים לידי תאווה. המראות האלו הם אילו שהוכנסו למשכן.

גם בבגדים תחתונים נועזים, האישה יכולה לעורר את בעלה מחדש כדי שהוא יראה אותה באור אחר, אך בעיקר, היא עצמה יכולה להרגיש מושכת ונועזת וכמי שמעוררת את בעלה. יש נשים רבות שלא בהכרח מסתכלות על עצמן כעל אישיות שמושכת את בעליהן או לא מושכות מספיק, ודווקא חידוש זה יכול לסייע לה לראות דווקא את עצמה באור אחר.

העיקר כאן בכך שהאישה תרגיש בנוח ללבוש בגדים כאלו, הלבוש יכול להדגיש בעיניי עצמה ובן זוגה את מידת קדושת גופה ואין בזה לא ביוש או הפיכת גוף האישה לחפץ בלבד.

בהצלחה רבה,

רפי אוסטרוף

---

המשיב, הרב רפי אוסטרוף, מחנך למיניות חיובית. בוגר ישיבות מרכז הרב והר עציון ומוסמך לרבנות על ידי הרבנים הראשיים לישראל.

מחבר הספר "לדעת לאהוב" אשר פורסם בעבר כ"אברהם שמואל" מסיבות המפורטות בהקדמת המהדורה השישית של הספר.