מכתב לבעל שאשתו סובלת מוגיניזמוס

והיא כל כך התביישה ממך...ומעצמה.

לכבוד

מ. [שאשתו ר. סובלת מוגיניזמוס]

שלום רב!

(למי שצריך הסבר, עיין ערך בויקיפדיה)

ר. רוצה לקיים איתך יחסי אישות כמו כל זוג רגיל. היא משתוקקת לזה, הרבה יותר ממה שאתה חושב. היא רוצה את זה קודם כל בשביל עצמה, כי זה מה שהיא חלמה וחשבה שיקרה ביניכם אחרי החתונה. כל מה שהיא קראה בעצמה או למדה עם מדריכת הכלות, הכין אותה נפשית למפגש מיוחד זה. היא דמיינה את הסיטואציה עשרות או אולי מאות פעמים. ואז, קרה משהו שאף אחד לא ציפה לו. כאב חד פילח את גופה בזמן שניסיתם בפעם הראשונה. והשנייה והשלישית.

והיא כל כך התביישה ממך...ומעצמה. הרגע של ההשתוקקות, של המפגש המאוחד והמיוחד, של איחוד גוף זה עם זה, לא קרה.

ואז היא הלכה לרופא הנשים שבדק אותה ואמר לה שהכל נורמי, הוא לא רואה כלום. אין שום תסמינים. ובסוף הבדיקה הוא הפטיר שכנראה היא עוד צריכה להתגבר על מחסום הבושה או החינוך לצניעות או משהו כזה, ושלח אותה לדרכה. והיא התחילה לחשוב שמשהו לא בסדר בגופה. שהיא פגומה. אבל הרופא אמר שהכל בסדר, אז אולי זה בראש. כלומר, הראש פגום.

הספר "לדעת לאהוב" בגרסה דיגיטאלית. מומלץ לקרוא בזוג.

ואתה היית כל כך עדין ומתחשב. ובעיקר סבלני. וחיכית עוד שבוע ועוד שבוע. והשבועות הפכו לחודשים. וכל פעם שהגיע שעת ערב, והייתם מותרים, כמה השתוקקת, וכמה רציתם פשוט להיות זוג נשוי נורמלי.

ואשתך כל כך ניסתה לרצות אותך ולהסביר לך כמה היא רוצה אבל לא יכולה. אבל אתה התחלת לחשוב שהיא סתם מתחמקת. והיא לא באמת רוצה אותי באופן הזה. הרי הרופא אמר שאין לה כלום. זה הכל בראש שלה. אז היא לא באמת רוצה. אולי היא אוהבת אותי אבל לא את הגוף שלי. אולי היא לא מוכנה לחיי נישואים.

וזה היה השלב שהתחלת להתרחק ממנה. וקצת פחות אהבת אותה. וכבר לא כתבת לה פתקים חמודים שתמצא אותם בסנדויצים באוניברסיטה.

ובלילה, כבר לא שלחת יד לצד שלה של המיטה...ופתאום מצאת את עצמך מרוחק וחושב: מה אני צריך את כל זה.

אבל אני רוצה להגיד לך. ר. כל כך, אבל כל כך אוהבת אותך. והיא כל כך רוצה להיות איתך, כמו אישה שלימה שמקבלת לתוכה את בעלה האהוב. אבל היא פשוט לא יכולה. לא, לא רוצה. באמת לא יכולה.

והדרך העיקרית והמרכזית שבה תוכל לעזור לה להתגבר על המכשול העצום הזה, הוא פשוט להמשיך לאהוב, ולתמוך, ולהיות סבלני, ומבין. בעיקר מבין שהיא מאד רוצה אותך. את נפשך ואת גופך, אבל הגוף שלה בוגד בה בדיוק באותו רגע שהיא צריכה אותו.

יש תקווה, והדרך לצאת מזה עובר דרך פזיותרפיסטיות לריצפת אגן, ודרך רופאות נשים המתמחות בנושא ויותר מכל, באמצעות וביחד עם בעל אוהב ותומך.

אני מאחל לכם שתזכו עוד להתאחד בסוד הכרובים שהיו "מעורים זה בזה" (מסכת נדה נד).

באהבה,

רפי אוסטרוף

נ.ב. אפשר לפנות לאתר "ואהבתם" לקבל ייעוץ בנושא של כאב בעת קיום יחסי אישות ורשימה של אנשי מקצוע מומלצים.

לקריאת מאמר על קיום יחסים כאשר לא ניתן לקיים חיבור מלא, ראה כאן.

---

הכותב, הרב רפי אוסטרוף, מחנך למיניות חיובית. בוגר ישיבות מרכז הרב והר עציון ומוסמך לרבנות על ידי הרבנים הראשיים לישראל.

מחבר הספר "לדעת לאהוב" אשר פורסם בעבר כ"אברהם שמואל" מסיבות המפורטות בהקדמת המהדורה השישית של הספר.