שו"ת : ברכה ביחסי אישות

שאלה

הרב, שלום!

ככל הידוע לי אין ברכה על קיום יחסי אישות. השאלה היא למה לא? אם כל הזמן אומרים לנו שיחסי אישות הם קדושים ומחברים בין בני הזוג, אז למה לא מברכים?

תשובה

אכן, חז"ל לא תיקנו ברכה על יחסי אישות וצריך להסביר למה. הרי אפילו על הליכה לשירותים תיקנו חז"ל ברכה והיא אכן ברכה מאד חשובה:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלוּלִים חֲלוּלִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם, אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת. בָּרוּךְ אַתָּה יי, רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:

וזו באמת ברכה מופלאה, כפי שכותב הרמ"א (1) :

"מפליא לעשות קאי (=מתייחס) על הנשמה שנתן באדם, וזו היא פליאה גדולה שיתקיים דבר רוחני והוא מן העליונים, בדבר גשמי- בגוף האדם שהוא מן התחתונים, ואי אפשר לנשמה לעשות פעולתו להשכיל במושכלות בעוד שאדם חולה בעל מום באחד מאיבריו, כי כאב גופו מטרידו מלעשות פעולתו, וע"כ אמר רופא חולי כל בשר וע"י זה מפליא לעשות שהנשמה נקשרת בגוף.

ה"פלא" בברכת אשר יצר הוא החיבור בין גוף ונשמה.

לפי זה השאלה מתחזקת, איך חז"ל לא תיקנו ברכה על הדבר הנפלא שבכוחו לברוא אדם וגם הוא מקיים שתי מצוות במעשה זה: מצוות פרו ורבו ומצוות עונה.

אמנם, יש ברכה [צג אגוז] שהוזכרה בפוסקים שאדם מברך אחרי ביאה ראשונה עם אשתו (עיין שו"ע אב"ע סי' ס"ג) אך ברכה זו לא הוזכרה בגמרא ולא נוהגים היום לברך ברכה זו(2) . למי שכן נהג לברך את הברכה, הברכה היא על ברכת הבתולים ולא על עצם המעשה.

אז למה באמת אין ברכה על קיום מצוות עונה או פרו ורבו?

הספר "לדעת לאהוב" בגרסה דיגיטאלית. מומלץ לקרוא בזוג.

אני סבור שהסיבה היא כיון שהמעשה עצמו הוא לא מצווה חד משמעית כמו קיום מצוות אחרות.

אם יהודי מניח תפילין הוא מקיים מצווה גם אם הוא לא התכוון לשם המצווה או אפילו להנאת עצמו, רק שהוא צריך לדעת שהוא עושה מצווה(3).

ביחסי אישות, ייתכן מצב שאמנם האדם מתכוון לקיים מצווה אבל בפועל הוא עושה אפילו עבירה. כגון, שהוא כופה מעשה מסויים על אשתו שאינו לרצונה, או אם הוא מתכוון רק לתאוות עצמו.

רש"י במסכת נדרים כ' ע"ב מכנה יחסים של תאווה עצמית ללא שום התחשבות באישה "זנות". מכאן אנו לומדים שייתכן מציאות שאדם מקיים יחסים עם אשתו (ולהיפך) שהם אינם מצווה כלל.

מעשה האישות בין איש ואישה זה מעשה מורכב שייתכנו בו עליות ומורדות. לפעמים הם מעצימים, מחברים מקשרים וקדושים אך לצערנו הם יכולים להיות גם פוגעים, מרחיקים, בהמיים וכואבים . גם בין בעל ואישה ולא רק מחוץ למסגרת הנישואין. כיון שכך, לא ניתן לברך על מעשה שאינה מצווה מובהקת.

לסיכום: אין לברך על יחסי אישות אבל החובה מוטלת עלינו לעשות אותה מעשה של ברכה.

בברכה,

רפי אוסטרוף

---

המשיב, הרב רפי אוסטרוף, מחנך למיניות חיובית. בוגר ישיבות מרכז הרב והר עציון ומוסמך לרבנות על ידי הרבנים הראשיים לישראל.

מחבר הספר "לדעת לאהוב" אשר פורסם בעבר כ"אברהם שמואל" מסיבות המפורטות בהקדמת המהדורה השישית של הספר.

---

[1] רמ"א, "דרכי משה" או"ח סימן ו'.

[2] עיינו חלקת מחוקק, אב"ע סי' ס"ג סעיף ב'.

[3] עיין ראש השנה כ"ח א', ברכות י"ג א' ושו"ע או"ח סי' ס' סעיף ד'.